אחרי פסח באותה המשבצת
בעולם שבו הכל נע ומשתנה כל הזמן, קל לאבד את התחושה של התקדמות ולהרגיש תקועים, לא מתחדשים, וכאילו העבודה אינה מהווה מקור שמחה כפי שהייתה פעם. לפעמים קשה אפילו להבין למה זה קורה. האם זה חוסר מוטיבציה? האם התשוקה פשוט נעלמה? אולי חסרה המשמעות?
הנה קטע משיחתי עם נדב במסגרת פגישות יעוץ, מנהל פרויקטים בהיי-טק, שממחישה כיצד גילינו יחד תבנית שהוא לא היה מודע לה קודם:
אפרת : "נדב, הכרות העמוקה שלי עם הנסיון המקצועי בשני המפגשים האחרונים העלו לי תובנות מעניינות שאשמח לחלוק וקבל פידבק שלך. לדוגמא נראה שבכל פעם שעברת מפרויקט לפרויקט, בחרת באתגרים גדולים יותר שבהם יש בעיות מורכבות יותר לפתור. האם שמת לב לזה?
נדב: לא, לא שמתי לב. מעניין. תמיד חשבתי שזה פשוט הצעד הבא, לא משהו שחיפשתי במודע. במקום הנוכחי הפרוקיט הגדול נסגר וקיבלתי לעבוד על כמה קטנים עם רמת מורכבות נמוכה. העומס לא ירד חס אולי אפילו גדל.
אפרת: וזה בעצם התקופה שבה התחלת להריגש את התקיעות. לפעמים אנחנו עוברים בחיים מקצועיים ולא תמיד מבינים את המניעים העמוקים שלנו. הנטייה שלך לבחור בפרויקטים עם אתגרים גדולים יותר יכולה להיות המפתח להבנת מה ממש מניע אותך קדימה ומה יכול להחזיר לך את המוטיבציה והתשוקה לעבודתך. אמשיך לשתף בעוד תובנות ונראה איך מרכיבים את הפאזל של הסיפור שלך.
נדב: " יאללה אני סקרן"
אם גם אתם מרגישים כי התקדמותכם נעצרה, אם אתם מחפשים להבין את הכוחות הפנימיים שמניעים אתכם, או אם אתם פשוט זקוקים לכיוון חדש שיחזיר לכם את התשוקה והמוטיבציה, אני כאן בשבילכם. בואו נתחיל את המסע יחד.
